מי שעומד מבפנים ומבחוץ/ מלגו ומלבר

הגעתי, מצוייד במצלמה ובשני מלווים - הינשוף והדוקטור, ל"מלגו ומלבר" במוצ"ש האחרון לאחר שהוזמנתי לבחון את התפריט החדש שלהם. המסעדה, המתמחה בתוצרת ימית, שוכנת באחת הפינות המקסימות בעיר, מול כיכר הבימה האירופאית ובתחילתן של שדרות רוטשילד. אך עם זאת נראה שהמסעדות ששכנו בו עד כה אינן מחזיקות מעמד. אני מקווה שהמצב יהיה שונה עם "מלגו ומלבר" (בתרגום מארמית: מבפנים ומבחוץ); על פניו נראה כי המקום זוכה לתנועה ערה, ומעבר לכך מדובר במקום שכיף לשבת בו וטעים לאכול בו.

אישית, במסעדות אני מעדיף לשבת על הבר, אך הפעם לא רציתי להפסיד את השדרה בשעת שקיעה. למזלי, ב"מלגו ומלבר" השכילו להקים בר מתכת שפונה אל השדרה. 2 ציפורים במכה אחת, מינוס האינטראקציה עם הברמן\ית.



התחלנו את הערב עם קוקטיילים. הדוקטור הזמין קוקטייל סנגריה לבנה על בסיס טוניק שהיה מרענן ומעניין.

סנגריה לבנה

לאחרונה גיליתי את נפלאות הקמפרי, ולמרות שהוא אינו כלול בתפריט הקוקטיילים של המקום, הם הסכימו בשמחה להחליף את האפרול בקמפרי. יצא מאוד מוצלח. הינשוף בחר בקוקטייל ג'ין וג'ינג'ר המגיע עם מלפפונים טריים. אישית פחות התחברתי לקוקטייל הזה; מעדיף את הקוקטייל שלי על הגבול שבין המתקתק למריר.

קוקטייל אוסנה על בסיס קמפרי במקום אפרול וקוקטייל ג'ין וג'ינג'ר

התפריט של "מלגו ומלבר" יחסית מהודק ומחולק על פי ז'אנרים. חלק מהמנות, בעיקר מהסקשן של הדגים הנאים, ניתן להזמין בשני גדלים. במקום לשבור את הראש עם השאלה מה להזמין, שמנו את מבטחינו בצוות המלצרים שהציע לנו ארוחת טעימות חופשית על פי החלטתו של השף. ארוחת טעימות חופשית דורשת מהצוות הקשבה וניסיון. הרעיון הוא לא להאביס את הסועד, אלא לדעת מתי לעשות הפסקות ומתי אפשר להפסיק להוציא מנות ולעבור לקינוח. הלקוח לא חף מאחריות, ונדרשת ממנו מידה של תקשורת ופתיחות. הצוות של המקום עמד במשימה בהצלחה, והשירות ככלל היה מאוד נעים וקשוב.

פוקצ'ה אורטיז וסלט סביצ'ה

התחלנו את הערב, לצד הקוקטיילים, עם פוקצ'ה אורטיז: פוקצ'ה עם הרבה טעמים חדים ומלוחים. היא נאפית תחילה עם פרמז'ן, ולאחר מכן מניחים עליה נתחים של אנשובי מלוח, עשבי תיבול (ביניהם נענע), גזרים צבעוניים, סלסת עגבניות וכמובן עוד פרמז'ן. אי אפשר להפסיק לאכול, אך הינשוף היה מעדיף כי הנענע תהיה קצוצה דק יותר. לי היא לא הפריעה. בנוסף לפוקצ'ה, הגיעה גם מנה קטנה של סלט קצוץ דק עם חתיכות טריות וטעימות של מוסר ים.



המנה הבאה היא ממחלקת הירקות: סלט עגבניות שרופות שרי כייפי במיוחד. אחת המנות הפייבוריטיות של שלושתינו. עגבניות שרי צבעוניות, חלקן טריות, חלקן צלויות ושרופות מעט. בנוסף יש גם בצל מקורמל, בזיליקום וסלייסים של גבינת גאודה עיזים. הדוקטור אהב מאוד את העובדה שהיו מגוון עגבניות שרי במגוון דרגות צלייה ועשייה. הגבינה הוסיפה מאוד לסלט, אך רצינו לראות יותר ממנה. 

סלט עגבניות שרופות שרי

מנה נוספת מתחום הירקות היא מגדל ירקות ברוטב הדרים, שהיא בעצם סלט אסייתי עם חתיכות קריספיות של בצק פילו. סלט טרי וטעים, אך לא בגדר בשורה קולינרית. האמת שגם לא נתקלתי במנה הזו בתפריט שלהם, ועל כן אני מניח שדובר באחת ממנות הספיישל של אותו יום.

מגדל ירקות ברוטב הדרים

מכאן ואילך, השמש כבר שקעה והמצלמה שלי לא עמדה בזה. אם כן, אני מקווה שהתיאורים שלי יהיו מספיק ציוריים. המנה הבאה שעוד הספיקה לדגמן היא הפריקסלק: סשימי של מוסר ים על חיטה מעושנת (פריקי) עם קציפת סלק ו"ענני לבנה". הדג היה טרי ומוצלח, החיטה המעושנת היתה תפנית מעניינת וטעימה, אך פחות התחברנו לקציפת הסלק שהיתה מעט מתקתקה ולא קשורה.

ככלל, הקציפות הן האיבר החלש יותר של המסעדה. קציפה נוספת הפציעה במנה המנצחת של הערב: נתחי סלמון מאודים קלות עם עשבי תיבול עדינים. הפעם זו היתה קציפת שרדונה, שלא תרמה כלל למנה. אבל, הסלמון היה עשוי לכדי שלמות, כך שהקציפה לא פגמה בהנאה מהמנה. חייב להודות שרק בשנה האחרונה התחלתי לאכול דגים, ולרוב אני מתמקד בדגים נאים ומעדיף גם להתרחק מסלמון (משום מה, זהו דג שלא הצלחתי להתחבר אליו). קולות ההנאה שהשמיעו הינשוף והדוקטור הפצירו בי לנסות לטעום. ביס אחד, ומשכתי את כל הצלחת לכיווני. כמו כן, המנה הוגשה באסתטיות גבוהה ומרשימה - צלחת לבנה גדולה ובוהקת שעל קשת אחת שלה מונחת למעשה המנה. דיוק מנצח.

פריקסלק

מנות נוספות נחתו אצלנו בשולחן אחת אחרי השניה. קרפצ'יו קיסר הוא בעצם קרפצ'יו של דג לבן שעליו מונחים עלי חסה סופר פריכים ורוטב קיסר קלאסי. עוד מנה מוצלחת שמדגישה את הקו הכללי של המקום: קלאסיקה עם פרשנות אישית. דגש גדול על חומרי גלם טריים וזמינים וזגזוג בין הגשה מוקפדת ואלגנטית לוייב של מנות שוק.

טרטר מקסיקני הגיע עם קוביות של טונה אדומה טרייה, ירקות, ביניהם אבוקדו, ותירס. הדג והתיבול היו טובים, אך הייתי (וכך גם השניים האחרים) מוותר לחלוטין על התירס הטרי. לטעמי, תירס (אלא אם הוא מגיע בתצורה של פולנטה עשירה בפרמז'ן וחמאה) מוזיל מאוד ומזכיר לי דוכנים בקניון לסלטים בהרכבה עצמית. מטעמי כשרות אני נמנע מפירות ים, והדוקטור הקריב את עצמו על מנת לדגום את החלק הזה בתפריט. מנת השרימפס ברוטב עגבניות הגיעה גם כן עם גרגרי תירס טריים שהיו מיותרים, אך - כדברי הדוקטור, הם לא פגעו בהנאה הכללית מהמנה. הדוקטור ציין שהשרימפס היו עשויים לעילא, והתיבול העדין מאוד החמיא להם. אתמול הוא אף סימס לי כי זו מנה שבשבילה הוא מחכה לחזור למקום.

סגרנו את הארוחה עם קינוח של גלידת ווניל. הגלידה, בסגנון גלידה אמריקאית, מוכנה במקום ויושבת על פאדג' שוקולד טעים. הטוויל, על בסיס קורנפלקס ושוקולד לבן, היה עוד יציאה מוצלחת וממכרת של המקום. היה זה ערב מוצלח למדי, שאפילו האזעקות לא הצליחו להעיב עליו. האוירה במקום וגודל המנות מעודדות את הסועד לקחת את הזמן, ולהנות ממגוון של מנות. בלי לחץ ועם הרבה אלכוהול משמח.