יום שישי, 8 במרץ 2013

מרמומה - כי מטבוחה זו רמאות

אצלי בבית אוכלים מרמומה, וסבתי שתחיה קוראת לזה "מקבובה". שאר העולם מסיבה לא ברורה קורא לזה "מטבוחה". אתם יכולים לתאר לעצמכם את הפעם הראשונה בה ביקשתי בציבור שיעבירו לי את המרמומה. הגבות המורמות, העיניים הפעורות והצחוק המתגלגל הביאו אותי מהר מאוד להבנה שמשהו מוזר בעולם הזה שמסביבי. לא אני.
יש לי בעיה עם עגבניות מאז שנולדתי, ועם זאת - מגיל קטן אני חסיד של מרמומה. אני הכי אוהב שיוצא לאימא שלי 'בטעות' חריף מדי. כי כמוני גם היא חסידה של החריף, לעומת שאר בני הבית שיצאו משום מה אשכנזים-מדי.
לאחרונה קיבלתי את המתכון מאימי. כך, אני מוצא את עצמי מדי פעם בימי שישי מעמיד סיר של מרמומה, וריח של בית עולה ממנו.

מה צריך? גמבה אדומה, גמבה ירוקה, מגוון של עגבניות (אישית השתמשתי ב-6 עגבניות תמר ו-2 עגבניות 'רגילות'. שילוב של זנים שונים מעשיר את המרמומה), חצי קופסת שימורים של עגבניות מרוסקות, פפריקה מתוקה, פפריקה חריפה, שמן, מלח ו-5 שיני שום.

חותכים את הגמבות והעגבניות לריבועים ומניחים בסיר.
שופכים את העגבניות המרוסקות מעל הגמבות והעגבניות החתוכות.

בקערה קטנה נפרדת מכינים תערובת: כחצי כוס שמן (בכל זאת, טוניסאים), 5 שיני שום חתוכות גס, פפריקה מתוקה ופפריקה חריפה (זהירות עם החריף).


מפזרים באמצעות כף את התערובת בצורה אחידה בסיר. מדליקים את האש על להבה נמוכה, ומכסים. חשוב מאוד! לא להוסיף מים. הירקות מפרישים המון נוזלים, ואין צורך להוסיף גם מים.

הבישול הוא מאוד איטי וארוך, וחשוב להקפיד על להבה נמוכה. הנוזלים מצטמצמים אט-אט, עד שמגיעים למרקם הרצוי. כל התהליך הזה יכול לקחת כשעתיים. חשוב רק לוודא שהתחתית לא נשרפת (ולכן מומלץ להשתמש בסיר עם תחתית עבה). נותנים למרמורה להתקרר לפני שמגישים או מכניסים למקרר. שבת שלום!


תגובה 1:

  1. מתכון משגע אצלנו קראו לזה מקבובה וכול המשפחה אמא ואבא טוניסאים אסליים

    השבמחק